"שריפת שומנים"- מפתחות להצלחה- מס' 1 - איך לרזות מבלי להפעיל את "מנגנון: שימור האנרגיה/ אגירת השומן" של הגוף.
השמנת יתר היא אחת המגפות של אורח החיים המודרני ואלה המנסים לרזות עלולים
ליפול במלכודת של דיאטות למינהן ש"מרעיבות" את הגוף בצורה כלשהיא ופוגעות
ברמת "חילוף החומרים" התקין. כתוצאה מכך הגוף "שורף" פחות קלוריות ונפגעים
סיכויי ההרזייה (בין השאר). גישה נכונה להרזיה תוך שמירה על אורח חיים בריא,
תספק לגוף את מה שהוא זקוק לו לתפקוד מיטבי ותשמור על הקצב של שריפת הקלוריות
בשיא וכך תשיג את התוצאה הרצויה לטווח הארוך וגם תאפשר לשמור עליה בהמשך.
50 אחוז מהישראלים סובלים מהשמנה ברמה כלשהי (ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - דצ' 2011)
והשמנה זו יכולה לנוע בין עודף משקל קל ועד להשמנת יתר קיצונית. מגמת ההשמנה הולכת ומחריפה והינה קשורה
בקשר ישיר עם אורחות החיים המודרניים, ההולכים ומשתנים במהירות. אורח חיים זה מרחיק אותנו מצורכי הגוף
הטבעיים, החשובים לבריאותנו ורווחתנו הכללית.
המטרה המעשית היא לשלב אורח חיים בריא יחד עם אילוצי החיים. הדרך היא: להטות את לשון המאזניים
של "חילוף החומרים" של הגוף. מצד אחד, נגביר את כמות האנרגיה שהגוף מוציא ע"י הגברת קצב "המטבוליזם"
(חילוף חומרים) ומהצד השני, נשפר את איכות המזון כך שיוכל לשמש את הגוף לצרכים אנרגטיים ולא לאגירה כשומן.
"חילוף החומרים" או ה"מטבוליזם" של הגוף לצורך העניין, הוא למעשה ציר המאזניים במטאפורה זו.
בהמשך המאמרים בסדרה, נעסוק בשני צידיה של "משוואת חילוף החומרים". כאן, הנושא הוא ציר האמצע של המאזניים,
כלומר חילוף החומרים עצמו. "חילוף החומרים" הוא מונח המתאר את חילופי האנרגיה בגוף. האנרגיה נכנסת לגופנו בעיקר
ע"י המזון שאנו צורכים ומומרת בתאי גופנו לאנרגיה של חום ותנועה, כלומר לחיים. לצורך כימות אנרגיית חיים זו הוגדר
המונח של "קלוריה".
קלוריה: לצורכינו מספיק להבין שקלוריה מבטאת יחידה של אנרגית מזון, המקבילה ליחידה של אנרגית חיים.
כשגופנו מאוזן, כמות הקלוריות הנכנסת זהה לכמות הקלוריות היוצאת.
לאורך היסטוריית המין האנושי, היו חיינו דומים לאלה של שאר החיים בתנאים טבעיים. לעיתים מצוי המזון בשפע
ולעיתים יש זמנים של מחסור. בהתאם לדינאמיקה טבעית זו, פיתח הגוף את הנטייה לשמר את העודף האנרגטי
מהימים הטובים בהם מצוי המזון בשפע ולאגור אותו ב"מחסני החירום" על מנת לעבור את הימים הקשים שודאי שיגיעו,
בהם יהיה מחסור במזון ו"מחסני עודפים" אלה, הם רקמות השומן ושל הגוף.
כשכמות "הקלוריות" הנכנסת גבוהה מהכמות שהגוף מוציא/"שורף", יצטבר העודף ברקמות השומן.
זהו "מנגנון שימור האנרגיה" של הגוף שאותו ירשנו מאבותנו.
האתגר בכל הקשור ל"מנגנון שימור האנרגיה" הוא שבעולם המערבי של ימינו יש רק את "הימים הטובים"
ואין למעשה צורך בשימור העודף האנרגטי, משום שימי הרעב הקשים, אינם עוד חלק מחיינו. השינוי באורח החיים
הוא כה מהיר, עד שהשינוי הגנטי-האבולוציוני אינו מספיק להתאים את עצמו אליו. העולם המערבי השתנה במאות
שנים בודדות באופן דרמתי ביותר, לעומת "גלגלי האבולוציה" שעובדים הרבה יותר לאט וכך אנו חיים בעולם בו
המזון מצוי בשפע מסחרר ושבו רובנו לא יודעים רעב אמיתי מהו.
מצד שני, אנחנו "נשארנו" עם גוף שמנגנוניו פועלים על פי מה שהיה נחוץ לו להישרדות, במשך כל אורך היסטוריה. התקופה
של המהפכה התעשייתית והחיים המודרניים כפי שאנו מכירים אותם היום, הם פסיק קטן על קו האבולוציה הכללי של המין האנושי.
ל"מנגנון שימור האנרגיה" שירשנו יש אפיונים נוספים, כמו המשיכה למזון מתוק, כלומר ל"פחמימות הפשוטות"
והמשיכה הטבעית למזון עתיר שומן שעשיר באנרגיה.
כשכמות הקלוריות היוצאת תהיה גדולה מכמות הקלוריות הנכנסת, יווצר "מאזן קלורי שלילי",
שהינו למעשה חיובי, בהקשר של נושא ההרזיה, כלומר יחסרו לגוף קלוריות על מנת לקיים את עצמו.
במצב זה אמור הגוף לפנות למחסני השומן, להפיק מהם את האנרגיה החסרה ולהקטין את כמות השומן בגוף.
זהו המצב שכל התכניות להפחתת המשקל, ל"הצרת היקפים", ודיאטות ההרזיה ולמינהן - שואפות אליו.
אמרנו:"אמור הגוף לפנות למחסנים", משום שלא תמיד כך הוא המצב.
"מנגנון שימור האנרגיה" של הגוף, הוא בעל יכולת הישרדותית מדהימה. הפנייה ל"מחסני העודפים"
לצורך שימושם כאנרגיה, היא "על תנאי". אם ירגיש הגוף שהוא מצוי במצב של משבר, הוא לא יפרק את
"המחסנים לשעת צרה", אלה יכניס מנגנון הגנה נוסף לתמונת "המאבק". מנגנון הגנה זה הוא
"הפחתת המטבוליזם" כלומר ירידה ב"רמת חילוף החומרים הקבועה".
המשמעות היא שלפני שהגוף ישתמש בעודפי החירום שלו הוא "יוריד את הטורים של המנוע". כמו היה אומר:
"לפני שנוותר על העודף ונישאר בלי כלום, נוריד את עוצמת הבעירה ונשרוף פחות אנרגיה".
התוצאה תהיה היחלשות בכל המנגנונים שמוציאים אנרגיה בגוף: ירידה במרץ - לאות ועייפות, ירידה ביכולות
הקוגניטיביות - פגיעה ביכולת המחשבה הבהירה, בריכוז ועוד. למעשה הירידה היא ברמת החיוניות של החיים בכלל.
נציין שבמקרים חמורים כשהגוף מפרש את הסיטואציה כקריטית ממש, הוא יורד את המטבוליזם בשעורים חדים.
אתגר נוסף שציב המנגנון הזה, הוא שקל יותר לעורר אותו, כלומר הוא מגיב מיידית לכל תחושה של סכנה קיומית וקשה
הרבה יותר להחזיר את המצב לקדמותו , כלומר נצטרך "לשכנע" את הגוף לאורך זמן שהסכנה הקיומית חלפה.
במקרים קיצוניים של "דיאטות הרעבה" חוזרות ונשנות, יש אפשרות לפגיעה חמורה בנכונות המנגנון לחזור לנקודת
המוצא של "חילוף חומרים" תקין.
יתרה מכך, כשאדם מוריד את חילוף החומרים שלו כתוצאה "דיאטת חסר" או הרעבת הגוף מחומרי היסוד שלהם
הוא זקוק וכשהוא חוזר לאכול באפן סביר (שהרי אי אפשר להרעיב את עצמך בקביעות ובכל מקרה הגוף ימצא את
הדרך להפסיק את הדרך השגויה, באמצעים פיזיים וגם נפשיים), הרי שאז הוא צריך לחיות עם "חילוף החומרים הפגוע"
שלו. מכאן נובע הכישלון של כל הדיאטות המחסירות מהגוף את מה שהוא צריך לקיומו התקין.
"אפקט החזרה למשקל העודף עם ריבית" או "אפקט היו-יו" נוצר על ידי דיאטות חוזרות, המונעות מהגוף את צרכיו הבסיסיים,
מה שמוריד את "חילוף החומרים" וגורם להשמנה חוזרת, עם תוספת משקל עודף כששבים לבסוף לאכול באופן שפוי.
כל זה מוביל אותנו למסקנות הבאות:
1• אין להחסיר מהגוף את הנחוץ לקיומו התקין ואין להוריד את כמות המזון באופן קיצוני,
פעולה המתפרשת על ידי הגוף כמצב חירום ומעוררת אותו להשיב מלחמה.
2• רצוי להתחיל בצד האנרגיה היוצאת של "מאזני חילוף החומרים" (פעילות גופנית)
ורק אז להוסיף אלמנטים של שינויים בצד האנרגיה הנכנסת.
3• השינויים בצריכת המזון יעשו בצעדים קטנים ומדודים ויעשו מתוך "החלק העודף"
בתזונה ולא מתוך "החלק החיוני" שבה.
** למאמרים בנושא תזונה בריאה: * תזונה נכונה 1 - קסם הפחמימות המורכבות
* תזונה נכונה 2 - חלבונים - מה כדאי, כמה ולמה
* תזונה נכונה 3 - שומנים - הטוב הניטרלי והרע
דיאטות רעב ובשמן העממי, "דיאטות כאסח", נכשלות משום שהן מונעות מהגוף צרכים קיומיים ופוגעות בו.
בתגובה למחסור הגוף מוריד את חילוף החומרים, שורף פחות קלוריות ושומר את כל תפקודיו בתפוקה נמוכה.
הפגיעה היא בבריאות ממש וגם במאמצי ההרזיה לטווח ארוך. הרזיה נכונה מספקת לגוף את הצרכים הבסיסיים
ומגבירה במקביל את חילוף החומרים.