מה הקשר בין בריאות האדם לנשיונל ג'אוגרפיק?

  מאת: ניר הדס
עריכה: זהר רוזנבוך

 

מה הקשר בין בריאות האדם לנשיונל ג'יאוגרפיק?

מאת: ניר הדס
עריכה: זהר רוזנבוך

בימינו כשאנו רוצים לומר משהו רע על מישהו אנחנו משווים אותו לחיה,
ורובנו לא היינו רוצים להודות בכך אבל אנחנו דומים יותר לבעלי חיים משנדמה לנו.
ההתפתחות האנושית לאורך ההיסטוריה הביאה אותנו לשכחה והתרחקות מהטבע שלנו,
אבל שני עקרונות מפתח מנהלים אותנו גם היום מבלי שנהיה מודעים לכך, אלה הם יצר ההישרדות וחוק שימור האנרגיה.

shutterstock 275844620

יצר ההישרדות טבוע בכל יצור חי.
מטרת העל שלנו היא לא רק לשרוד בעצמנו אלא להנציח את עצמנו,
פיזית, מנטאלית, אנרגטית, באמצעות השושלת שלנו ואף המעשים שלנו.
אנחנו רוצים לחיות ואנחנו רוצים שלקיום שלנו תהיה המשכיות גם אחרינו.
חלקכם אולי מכירים את סיפורו של ארון רלסטון, מטפס ההרים האמריקאי שידו נלכדה תחת סלע ועל מנת להציל את חייו נאלץ לכרות אותה. 
זה אולי מקרה קיצוני אך הוא מדגים את העקרון - אנשים וחיות יעשו הכל בשביל לשרוד.
זה בא לידי ביטוי בתרבות, בשפה ובהתנהלות שלנו.
אנחנו מתנהלים בקבוצות לצורך השגת מטרות משותפות ממש כפי שחבורת לביאות יוצאת לצוד יחד,
ציפורים יוצרות מבני תעופה המסייעים לאווירודינמיקה, או עדרים מתקשרים בקריאות מצוקה ומזהירים זה את זה מפני טורף.
ישנן חברות בהן הישרדות היא ערך עליון, ולא פעם שמענו גם במחוזותינו את המשפט "הקם להורגך – השכם להורגו". 

חוק שימור האנרגיה מאפשר לנו לחסוך באנרגיה הדרושה לנו לקיום.
אף חיה לא עושה תנועה מיותרת. אפילו גורים המשחקים עושים זאת כדי לרכוש כישורי חיים.
כל חיה משחקת בדרך בה אח"כ היא תצוד או תברח. הגור מתאמן על היכולות שישמשו אותו כפרט בוגר.
ברגע שהפרט הבוגר צריך להתנהל באופן עצמאי הוא גם מפסיק לשחק. כל תנועה מחושבת.
אריה לא זז אם הוא לא צריך לשתות או לצוד. אין אף תזוזה בטבע שהיא לא ממוקדת מטרה.
בטבע הקלוריה היא אוצר. לא מבזבזים קלוריות על ריק וגם אין שום קלוריה מיותרת.
קיימת כל הזמן התמודדות עם רעב ושובע. בין ארוחה לארוחה בעלי החיים חוסכים קלוריות.

אנו נוהגים לכנות אדם שאינו פעיל גופנית עצלן אך אותו הדבר שאנחנו מכנים עצלנות היא לא עצלנות כלל,
אלא רק שימור של האנרגיה שלנו.
חוסר הרצון שלנו לפעילות גופנית מובנה בנו לפי הטבע. זה בגנים שלנו.
הגוף שלנו מורגל במצב שבו הוא אוגר אנרגיה לשעת הצורך.
אלא ששעת צורך כזו לא מגיעה בהרבה מקרים כי העולם המודרני מצא לנו פתרונות בצורת מכוניות לצורכי התניידות,
מסעדות וסופרמרקטים המספקים לנו מזון, ואפילו אינטרנט לצורך מפגשים חברתיים.
אנחנו לא בנויים לשבת כל הזמן מול מחשבים או להיות סגורים בבתים ומשרדים.
אנחנו בנויים ללכת בטבע, לשמוע קולות, להריח ריחות, לחפש אוכל, לראות אם יש סכנה,
לחפש את הציד שלנו או הפירות או השורשים, את מקווי המים, להקשיב לרוח כדי לזהות שינויים במזג האוויר, או לחוש את האדמה.
אנחנו אמורים להיות מחוברים לטבע ואנחנו לא. אנחנו חיים בעולם מלאכותי.

אנשים חושבים שהעובדה שהתפתחנו כמין אנושי שינתה אותנו,
שההתפתחות שלנו מההומנואידים הקדומים שינתה משמעותית את גופנו או צרכיו הפיזיים.
אך לא משנה כמה מהר אנחנו מתפתחים מנטאלית, נשארנו עם גוף המופעל במנגנונים עתיקים בעולם מודרני והגוף שלנו חווה דיסאוננס.
מחד, הוא סובל מעודף באנרגיה נכנסת ומאידך במחסור באנרגיה יוצאת.
מצב שבו אנחנו מכניסים אנרגיה ולא מוציאים משרת לכאורה את חוק שימור האנרגיה
אך למרבה האירוניה הוא דווקא פוגע ביכולת ההישרדות האישית שלנו, ולעיתים מסכן את המשך השושלת שלנו וההמשכיות שלנו ביקום.
גם בחוק שימור האנרגיה, אנרגיה מסוג אחד הופכת לאנרגיה מסוג אחר.
אם אנחנו לא מתמירים את האנרגיה שהכנסתנו ומשנים אותה למשהו אחר,
לדוגמא לאנרגיה קינטית, אנרגיית תנועה, אנחנו לא מאפשרים סירקולציה.
אין זרימה ולמעשה אנרגיית החיים שלנו תקועה.

דמיינו לכם מאגר מים שהמים בו לא זורמים; בשלב מסוים הוא הופך לביצה.
עכשיו דמיינו את הגוף שלכם כמאגר כזה.
מה היה קורה לגוף שלכם אם הייתם ממשיכים להכניס אליו מים אבל לא מוציאים מים?
בסופו של דבר הגוף היה חוטף הרעלה. בכל פעם שבה יש עודף בגוף הוא סובל מסוג של הרעלה, פיזית ואנרגטית.

אנשים שמכניסים אנרגיה לגוף באמצעות אוכל ולא מייצרים תנועה כדי להמיר את האנרגיה מייצרים בגופם חסימות אנרגטיות.
בין אם מדובר בעצירות, בשרירים תפוסים או מחלות למיניהן.
הגוף זקוק לתנועה עבור כל אחת ואחת מהמערכות בו.
הפעילות הגופנית משפרת את זרימת הדם ללב ולמוח, היא מזרזת את המטאבוליזם,
בונה את השרירים ואף מסייעת בטיפול במחלות כמו סכרת, שלא לדבר על השפעתה על מצב הרוח והדימוי העצמי שלנו.
אחת הדרכים הקלות והיעילות לפתיחת חסימות אנרגטיות היא פשוט להתחיל מפעילות גופנית כלשהיא.
בין אם מדובר בכפיפות בטן בבית מידי יום, הליכות בבקרים מספר פעמים בשבוע,
שחיה ריצה או רכיבה על אופניים, שיעור יוגה, הרמת משקולות או ריקודי בטן,
כולנו יכולים למצוא פעילות כלשהי שתספק לגופנו את מה שהעולם המודרני השכיח ממנו.

בין אם אנחנו מאמינים שמוצא האדם מהקוף או שאלוהים ברא את האדם נאמר במסכת אבות "דע מאין באת ולאן אתה הולך"
ובין אם היו אבותינו קופים המקפצים מעץ לעץ ומלקטים את מזונם או יושבי ארץ כנען הנעים בארץ לאורכה ולרוחבה,
הרי שהיום אנחנו כמעט שלא מקפצים או נעים.
המציאות שלנו השתנתה אך הצרכים שלנו נשארו בעינם ובהם הצורך בתנועה.
אז אם מישהו מנסה לומר לכם שאתם מתנהגים כמו חיה,
ברכו אותו על שהזכיר לכם להתחבר לטבע שלכם, לפן הגשמי, ולאפשר לגוף שלכם לחזור לעשתונותיו ולדרכיו הטבעיות, דרכי התנועה.

חדשות - חם באתר !

 

סנסה