איך להציל את ילדינו מניוון

פעילות גופנית לילדים ונוער - איך הורים יכולים להשפיע על ילדיהם לעסוק בפעילות גופנית ולהצילם מתחלואי חיי הניוון?

 

פעילות גופנית לילדים ונוער - איך ניתן להשפיע על ילדים לעסוק בפעילות גופנית ולהצילם מתחלואי חיי הניוון?

מאת: ניר הדס         27/08/2012

cover-save-our-cildren

 

 

אורח החיים של הילדים בעידן המודרני משתנה במהירות ורוב הילדים אינם פעילים עוד במידה לה הם זקוקים. בעת הזו, החיים מרחיקים אותם מלעסוק בפעילות גופנית ובתנועה שחיונית לבריאותם הגופנית והנפשית.

כהורים אנו ניצבים מול אתגר גדול. סביר, שכולנו מבינים את התועלת שבתנועה, אך ניצבים במקרים רבים מול חומה בצורה. התרבות החברתית והאלקטרונית, יוצרת מגמה שבה גיל הניתוק ממודעות לצורכי הגוף רק הולך ויורד והילד לא מעוניין עוד בפעילויות ה"משעממות" של פעם, כמו משחק פעיל עם חברים.

התנאים במערכת החינוך שבה הילדים מתמודדים עם שעות ארוכות של ישיבה סטטית, נדרשים לריכוז ולעמידה במערכת של הערכות, מבחנים וציונים, בנוסף ללחצי המסרים שעתידם
תלוי בהישגיהם ולחצים חברתיים, גורמים לעומס מנטאלי ונפשי. במקרים רבים, חסר איזון
במענה לצורך לנוע, לשחק, לפרוק מתחים ופשוט להיות ילדים. 

גם ההעדפה האישית שלהם לעסוק בפעילות וירטואלית מפתה ומסעירה ולרבוץ בשעות הפנאי
מול מסכים כאלה ואחרים, 
יוצרים מחסור חמור בסיפוק הצרכים הטבעיים. התבוננות בטבע וצפייה
בגורי חיות משתובבים, ממחישה את הפער בין חיים שקרובים לדרך הטבע לבין אורח החיים הנוכחי. 


article-how-ti-save-our-children-2פיתוח המוטוריקה, הקואורדינציה, חיזוק הגוף וצפיפות העצם, הפורקן למתחים, 
פיתוח של יכולות מנטאליות וכישורים חברתיים, הם רק כמה מהתועלות הגדולות של הפעילות הגופנית בגיל הצעיר.

אין זה סוד וכל המדדים מוכיחים, שהשמנת יתר בילדים, מחלת הסוכרת ו"מחלות מפחידות" 
נוספות, בנוסף להפרעות קשב וריכוז, שימוש בסמים ואלכוהול, דיכאון ושלל בעיות רפואיות 
ומנטאליות אחרות, נמצאים בעלייה מתמדת בעולם המערבי.

המציאות היא, שאם הילד לא משתייך למסגרות שמעודדות פעילות כמו תנועת נוער או חוגי ספורט ופעילות גופנית, אז ברוב המוחלט של המקרים לא תימצא המוטיבציה הפנימית 
שתוציא אותו ממעגל החיים נטולי הפעילות.

 

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. כהורים, אם ילדנו אינו פעיל, אין אנו אמורים לעמוד מנגד,
לוותר ולהשלים עם המצב, 
בניגוד לכל מה שאנחנו יודעים שטוב לילדינו.
אנו יכולים להיות גורם בעל השפעה חזקה ביותר לשנות את מסלול חייו.

 

אז מה הגישה שיש לה את הסיכוי הטוב ביותר לזכות לשיתוף פעולה?

הדבר הראשון הוא הדוגמא האישית. האם אנחנו פעילים? האם זו הזדמנות גם בשבילנו לשנות במשהו 
ורק אז לבוא מעמדה מחוזקת של "נאה דורש ונאה מקיים". להתחיל "פרויקט משותף" יכול להיות רעיון מלהיב.

גם אם לא מתאפשר לנו להתחיל בפעילות, אולי ניתן יהיה למצוא מודל לחיקוי אחר שילהיב אותו/ה ובעיקר חשוב
לפנות לילד ולדבר בפתיחות ובאומץ על הסיבות (לא תירוצים) לחוסר הפעילות שלנו כדי שיוכל ללמוד מכך
"על דרך השלילה". 
זה לא מהלך קל. כמו בכל סיטואציה שבה אנו מוחלים על כבודנו וחושפים את חולשותינו ומגרעותינו. 
אך החובה ההורית והאהבה, יכולות לאפשר לנו לנהוג בגדלות נפש שכזו.

 

הדבר השני הוא הכנה. רצוי לעשות שיעורי בית בטרם הפנייה לילדכם. לשבת עם עצמכם או אם השותף להורות
ולשאול: מה הילד שלנו אוהב? מה הוא אהב שהיה קטן? מה יכול לרגש אותה? איזה אפשרויות קיימות באזור המגורים?

כדאי לנסות לראות את הדברים מנקודת הראות שלהם. ייתכן שבנוסף לחוסר החשק הרגיל, היציאה לחוג מוסיפה קשיים
של התמודדות חברתית ויכולות לעלות התנגדויות מובנות כמו: "לא מכיר אף אחד, לא נעים לי, לא מתאים לי, לא בא לי" וכך הלאה.

 

הדבר השלישי והחשוב ביותר הוא ההקשבה והכבוד. להטיף, לנאום, לשחד ולאיים לא יקדמו את הנושא במאום.
ניסיונות כאלה יעוררו התנגדות מיידית בדמות התלהמות והתקפת נגד או לחלופין אדישות, הסתגרות, בכי ואי שיתוף פעולה.

הדרך הטובה היא למצוא את הזדמנות מתאימה וליזום שיחה שבכל מקרה נישאר רגועים לכל אורכה. כדאי לשאול את ילדנו
את אותן השאלות ששאלנו את עצמנו כמו: "מה אהבת שהיית קטנה? מה מעניין אותך? מה יכול להיות לך כיף?".

כשהם עונים, נותנים להם לדבר ומקשיבים בתשומת לב מלאה לכל מילה ומילה ואז שואלים שאלות הבהרה לדברים שאמרו,
כמו: "אם הבנתי אותך נכון אז..?" או "למה אתה מתכוון ב..?". כך נפתח את ליבם וניצור שיחה פורייה. 

בהמשך, בלי הבעת עמדה משלנו, שיפוט ושלילה, נוכל לשאול את השאלות המעשיות כמו: "מה דעתך על פעילות גופנית?
את חושבת שהיא תורמת משהו לאלה שעושים אותה? במה? מה את היית רוצה לעשות?"
מה עושים האחרים בכיתה/שכבה? יש לך חבר/ה שפעילים? וכך הלאה.

בדרך זו סביר להניח שיקרו שני דברים. הראשון שהילד יהיה כל כך נפעם מהכבוד שניתן לו, עד שהוא יצא מגדרו 
להצדיק אותו ואז יקרה הדבר השני, והוא שאנו נהיה המומים עד כמה בוגר ומשתף פעולה ילדנו יכול להיות.

 

הצעד האחרון, הוא למצוא את קצה החוט שהילד ייעלה. בתוכם פנימה, על אף הפחדים והפיתויים,
הם רוצים את מה שטוב להם ומבינים באינסטינקט שתנועה תעשה להם טוב. 

מה שיעלה הוא שביב של רצון, באמצעות שאלה, או אפילו מתוך התנגדות, אבל לפתע נשמע משהו חדש
שצץ מתוך הדברים וזה קצה החוט שחיפשנו. לדוגמא, משפט כמו: "מאיה אמרה שבחוג ההתעמלות
המדריכה לא נחמדה..." אומר שהילדה כנראה מתעניינת בהתעמלות.

גם אם לא יהיו החלטות מעשיות אחרי שיחה אחת, עצם ההצלחה לקיים שיחה כזו, תפתח את הדלת לבאות 
והדברים יעלו מתוכם עם הזמן. בהמשך יתאפשר לנו לחשוף אותם, בעדינות, בלי לחץ ותמיד בשאלה 
כמו: "בא לך לראות משהו מעניין...", לנתונים כאלה ואחרים שלאט לאט יחדרו להכרתם.

 

לסיכום - פעילות גופנית היא צורך טבעי! בריאות טובה, גופנית ומנטאלית, יכולות וכישורים אישיים,
מושפעים ביותר משילובה הקבוע באורח החיים. כהורים, אין לנו הזכות לוותר בנקודה כל כך קריטית
להמשך חיים טובים. זה המקום להתפתח בעצמנו כדי שנוכל לעזור להם!

למאמן כושר גופני לילדים ולנוער, בעל ניסיון רב באימון כושר אישי לקטינים 
ומומחה לחיזוק היכולות האישיות ולהנעה לפעולה, פנו בקישור הבא:         ליצירת קשר >>

למאמר שמרחיב בהמלצות יישומיות - פעילות גופנות לקטינים
ואימון כושר לילדים ולנוער :       ליחצו כאן>>

 

                                                                                      

חדשות - חם באתר !

 

סנסה